פסק-דין בתיק ע"א 4357/07

א. ההליך

1.       ערעור (בזכות) לפי סעיף 48(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל קריות ( כב' הרשם מר מסבאח קבאני) מתאריך 13.2.2007, בתיק הוצל"פ [קריות] 13-02351-03-8.

2.       השאלה המהותית המתעוררת בערעור זה היא השאלה, האם בדין חייב כב' ראש ההוצאה לפועל את המערערת, שהיא צד שלישי בתיק הנ"ל, לשלם לבנק המשיב, הוא הזוכה בתיק הנ"ל, סך 220,000 ש"ח כערכו לתאריך 9.3.2005, בגין חובותיה של החייבת, חברה בשם כלבו סגרון בע"מ (להלן - " החייבת").

ב. העובדות

3.       תחילת הפרשה בכתב תביעה שהגיש המשיב נגד החייבת בבית משפט השלום בחיפה, ובו עתר המשיב לכך שהחייבת תחויב לשלם לו סך 311,000 ש"ח בצירוף ריבית כנהוג אצל המשיב. לצד כתב התביעה הגיש המשיב בקשה להטיל עיקול זמני על סכום כסף שהחייבת עתידה היתה לקבל מאת המערערת.

          בית משפט השלום בחיפה נעתר לבקשת המשיב, ונתן צו עיקול זמני, וצו זה הומצא למערערת בתאריך 28.11.2002, בצירוף "הודעה למחזיק" על פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

          בעקבות זאת הודיעה המערערת לבית המשפט "כי אין ברשותה כספים ו/או זכויות ו/או נכסים השייכים לחייבת הנ"ל".

4.       בעקבות תשובת המערערת להודעה למחזיק שקיבלה, בה טענה המערערת, שאין בידיה כספים, זכויות או נכסים המגיעים לחייבת, שלח ב"כ המשיב מכתב למערערת, והפנה תשומת ליבה לכך שהחייבת הגישה נגד המערערת תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. על כן ביקש ב"כ המשיב  מאת המערערת לתקן תשובתה לבית המשפט, ולאשר כי עוקלו זכויות החייבת לקבל סכום הכסף, אם יגיע לה כזה בעקבות התביעה.

          בתשובה למכתבו של ב"כ המשיב, תיקנה המערערת את תשובתה לבית המשפט, ובהודעתה המתוקנת כתבה, בין היתר:

"בהמשך להודעת העיקול אשר הומצאה לחברתנו ביום 28.11.02, בדבר הטלת עיקול על נכסי החייבת, שפרטיה לעיל, הננו להודיעכם כי חברתנו רשמה לפניה עיקול על כספים שיגיעו ממנה לחייבת, באם יגיעו, כתוצאה מתביעה שהוגשה כנגד חברתנו על ידי החייבת."

5.       החייבת כלל לא התגוננה מפני התביעה שהגיש נגדה המשיב בבית משפט השלום בחיפה, ובתאריך 23.3.2003 ניתן נגדה פסק דין, ולפיו חויבה החייבת לשלם למשיב סך 311,000 ש"ח, בצירוף ריבית כנהוג אצל המשיב, בגין התקופה שתחילתה בתאריך 16.12.2002 ואילך. לצורך ביצוע פסק הדין, הגיש המשיב בקשה לביצוע בתיק ההוצאה לפועל שמספרו נזכר לעיל.

6.       במסגרת כתב התביעה שהגישה החייבת נגד המערערת לבית המשפט המחוזי בתל אביב, פנו הצדדים להליך גישור, ובסופו נכרת ביניהם הסכם פשרה, לפיו המערערת התחייבה לשלם לחייבת סך 220,000 ש"ח. בתאריך 9.3.2005 ניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין.

          דא עקא, המערערת לא העבירה את הסכום שחויבה לשלם על פי פסק הדין שניתן בעקבות הסכם הפשרה למשיב, ומכאן באה בקשה המשיב לראש ההוצאה לפועל, לחייב את המערערת לשלם למשיב הסכום האמור, וזאת לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967.

7.       ראש ההוצאה לפועל קיבל טענות המשיב, כי התקיימו התנאים להפעלת סעיף 48 לחוק, ועל כן נעתר לבקשת המשיב, וחייב את המערערת לשלם למשיב סכום הכסף האמור.

          המערערת אינה משלימה עם החלטת ראש ההוצאה לפועל, ומכאן הערעור שלפני.

ג. הארכת המועד להגשת הערעור (בש"א 13692/07)

8.       בפתח הדיון טען ב"כ המשיב טענת סף, והיא, שהערעור הוגש לאחר חלוף המועד, ועל כן יש לדחותו על הסף.

9.       לצורך ההכרעה בטענה זאת אציין, כי בהודעת הערעור ציין ב"כ המערערת, כי החלטת ראש ההוצאה לפועל נמסרה במשרדו בתאריך 28.2.2007. על פי תקנה 120(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979, המועד להגשת ערעור בזכות על החלטת ראש ההוצאה לפועל, באותם עניינים שניתן לערער עליהם בזכות (והעניין שלפני הוא אחד מהם), הוא 15 ימים מיום שההחלטה עליה מערערים נמסרה למערער או לבא כוחו. מכיוון שב"כ המערערת מצהיר, כי ההחלטה ניתנה בתאריך 28.2.2007, כי אז המועד האחרון להגשת הערעור חל בתאריך 15.3.2007. דא עקא, שהערעור הוגש בתאריך 23.4.2007, ומכאן טענת הסף שטען ב"כ המשיב.

10.     ב"כ המערערת טוען, כי על החלטת ראש ההוצאה לפועל לחייב צד שלישי בחובו של החייב ניתן לערער בזכות, ובסעיף 48(ב) לחוק ההוצאה לפועל נקבע: